אני לא טוען ולא אטען אף פעם שהניקס טובה יותר כפי שהיא כיום מאשר היתה עם כרמלו אנטוני, ג'יי.אר סמית', טייסון צ'נדלר, ואמארה סטודמאייר, ארבעה שמות שמבחינה שמית ובסך כל המוניטין שלהם כל מה שהם זקוקים כדי להגיע לפלייאוף הוא פוינט גארד בסדר גודל של גל מקל.

אבל מה עשו ארבעת השמות הללו עבור הניקס, שהניקס לא יכולה היתה לעשות בלעדיהם? לא איכפת לי כמה הם טובים עתה בקבוצות אחרות, או כמה הם טובים נטו. בניקס הם הסריחו את הפארקט יותר מדגים רקובים שניזרקו לתעלת רחוב פולטון לפני שבועיים, ושם בפולטון נמצא שוק הדגים של כל העיר.

תגיד לי, K, איכפת לי 'כמה הם טובים'? כל מה שאיכפת לי הוא 'כמה הם היו טובים עבור הניקס'? ועבור הניקס הם ביישו את הפירמה. ביישו אותי. גרמו לי לשכוח מהסמל שפעם היה חרוט על לבי ולעבור לשדות הזרים של מיאמי. אבל החריטה השאירה סימנים שלא ייעלמו לעולם, בדיוק כמו שסימני הסלטיקס עדיין נמצאים אי-שם בלב.

אבל מה יש לי לדבר על פרה-הסטוריה. בואו נדבר הווה, כמו במילה "עכשיו".

אז ללא כרמלו, ללא פלטון, ללא טייסון צ'נדלר, ללא אחינו היהודי אמארה סטודמאייר, וללא שחקן החמישייה החדש של הקאבס ג'יי.אר.סמית',  הניקס הגיעה לפני ארבעה ימים לדטרויט – הנמצאת בעלייה השמיימה – וניצחה נצחון חוץ מצויין אחרי שתי הארכות. אנדריה ברגנני האיטלקי קבר 25 במשחקו הראשון, ועשה גולאש איטלקי מקרון באטלר.

גיליתי את "המשולש החדש" של ברגנני, לאנס ת'ומאס, והג'וניור הרדאוויי שישכיחו לנו את הזקנים הצולעים שלגבי הדבר היחיד שעשו עבור הניקס היה לסחוט מהם כסף, ואני מריח תקופה חדשה.

אותו דבר קורה בסלטיקס ואכתוב על כך בקרוב כיצד דני איינג' הצליח להיפטר מכל הבשר המקומט ומתחיל להשמיע קולות עם רוסטר כמעט חדש לחלוטין.

מותו העצוב מאד של אנטוני מייסון אולי השפיע מעט. לפחות רוח הלחימה שלו לפתע מצאה בית חדש עם הניקס החדשה. לי מותו של אנטוני מייסון, והנצחון, הפיחו שביב של תקווה.

אפילו המאמן דרק פישר אמר אחרי המשחק: "קשה להסביר זאת אבל הרגשתי כאילו רוח חדשה נושבת בחדר ההלבשה!".

אפילו אמונדסון, השחקן הדני או השבדי או הנורווגי או האיסלנדי – עבורי סקנדינבי הוא סקנדינבי, אף על פי שהנורווגים והשבדים שונאים אחד את השני יותר מהפרוטסטנטים והקתולים בבלפאסט – היה מצויין עם 17 נק' ו-14 ריב', כשהוא וברגנני לא נופלים מהקו הקדמי של הפיסטונים עם גרג מונרו ואנדרה דרמונד.

איש לא כתב זאת, אבל אני יודע מבלי שיאמרו לי שהגארד ממיאמי (אני מדבר על האוניברסיטה) שיין לרקין הוא אחד הגורמים להתעוררות החדשה. הוא אחד מהגיימרים הגדולים בליגה שבדמו זורם קרח במקום דם חמים, והוא לא פוחד מאיש – כולל עשרה ווסטברוקים. הוא לא טוב כווסטברוק, אבל הוא מאמין שהוא יכול לעשות הכל נגד כל אחד, וניו יורק זקוקה לגברים כמוהו. הוא לא כשרוני במיוחד ולא מצטיין באף תכונה באופן מיוחד, אבל הוא שחקן שאיתו אתה יכול ללכת לקרב ואתה יודע שהוא יעשה עבורך דברים מפתיעים. לניקס לא היה גארד מסוג זה הרבה זמן.

לניקס היה פעם שחקן כזה ושמו ג'ון סטארקס. לא היה לו דבר מיוחד אחד במשחקו מלבד חוצפה, העזה, ביצים, וחוסר פחד מחלט מכולם, כולל מייקל ג'ורדן שאת הדאנק שסטארקס עשה עליו פעם מייקל לא יצליח לשכוח לעולם.

דובי, שמע לי. הניקס חייבים להחזיק אותו כי חוזהו מסתיים לפני שהוא התחיל. אני מקווה – מתפלל – שהזן מסטר מבין כדורסל כמוני וישנן לו עיניים כשלי, ושהוא ישמור אותו בקבוצה כי הוא מין דריק פישר, רק לא שחור. הוא מין מוטי ארואסטי משופר. זן שלא מוצאים כל יום, אפילו שאין דבר מהודר במשחקו.

הבעייה היא שלניקס יש את כרמלו, ורק אם עסקיו באמת יתחילו לפרוח, אולי הוא יסכים לעזוב אם יתנו לו בוכטה של כסף. אחרת לניקס אין ASSETS להביא שחקני-על. גם לא יהיה לאוהדיהם סיבה להילולה בדראפטים הבאים כי לניקס לא נשארו בחירות דראפט (שתי בחירות דראפט ראשונות בארבע השנים הבאות, שגם אותן לא יוכלו להעביר בטרייד בגלל "חוק טד ספיאין").

אז זהו המצב של הניקס: אין להם כל סכוי להביא שחקן חופשי בסדר גודל רציני, ואין להם סיכוי או זמן לבנות על הדראפט.

אז מאין יבוא העזר?

עלי לחזור ל-1994. הייתי אז בכל משחקי הניקס ללא יוצא מין הכלל. הייתי בן בית שם כי היו לי איזה תריסר סטודנטים שעשו את הסטאז' שם בדרך ל-M.A בשיווק ומנהל ספורט. מתתי על הקבוצות ההן של הניקס, ומותו של אנטוני מייסון החזיר אותי לתקופה ההיא. היתה זו קבוצת נגרים מלבד פט יואינג. טוב, לא בדיוק נגרים אבל שחקנים עם כדורסל נוקשה, מכוער, מכוספס, ו…מנצח. מי היה אז לניקס? אנטוני מייסון. ג'ון סטארקס. צ'ארלס אוקלי. צארלס סמית'. גרג אנטוני. אנטוני בונר. אני זוכר את כולם בע"פ. רונלדו בלקמן שהיה אולי בן 38. הרב ויליאמס עם ברכיים דפוקות שאף הוא היה כבר 'דוד מזדקן'. דרק הארפר. קורי גיינס.

ממש כשרון במרתף ה-NBA. אבל פט ריילי הכניס בהם טרוף ומין רוח לחימה – לך תדע, אולי הכל בא מג'ון סטארקס ואנטוני מייסון – והם הגיעו עד הגמר ביוסטון. הם כבר הובילו 2-3 עם משחק חמישי בבית שהיו חייבים לנצח, והם הפסידו. ואז סטארקס החמיץ שלשה לנצחון במשחק הששי, ובשביעי הניקס פשוט ניכנעו כי כבר לא נישאר להם מאומה.

היתה זו קבוצה של "CAST OFFS" ונראה לי שאין ברירה לניקס אלא לנסות לחזור לאותה צורת משחק בה אתה מרגיש נחות מבחינת כשרון, אך עליון מבחינת העזה, אומץ, ומלחמה.

לניקס אין כסף. הכל בוזבז על כרמלו אנטוני, ומה שהם עוד חייבים לאמארה סטודמאייר וטייסון צ'נדלר. גם בחירות דראפט אין להם. פיל ג'קסון משתכר 12 מיליון על מנת להקים קבוצה. מה עליו לעשות?

אם נולד הגרעין עם השלישייה החדשה ושיין לרקין, פיל ג'קסון חייב ללכת על סוג שחקנים חדש לחלוטין משהוא התרגל להם בלייקרס או בבולס. הוא חייב להיכנס לעובי הקורה ולמצוא שחקנים שיש להם שלושה דברים: לב, ביצים, וקצת כשרון. מצידי שיהיו דחויים וזרוקים לליגת F, לא ליגת D. עליו למצוא ג'ון סטארקים. שחקנים שמאמנים עם אף גבוה כמו הפלח או שאר מאמני המערב לא יסתכלו אפילו עליהם.

אם פיל ג'קסון היה עסוק מדי עם הלייקרס שלו, משהו צריך לספר לפיל ג'קסון על הניקס של שנות ה-90. אם אני פיל ג'קסון, אני הולך על שחקים שהם 'CAST-OFF' כלאנס סטפנסון. הייתי מביא שחקנים כמוהו, כרון ארטסט (הטוען שהוא בכושר הטוב ביותר שהיה בו אי פעם). אנשים כרונלדו בלקמן. רונדו רז'ון הוא עוד אחד שאני בטוח שהמבריקס יזרקו במוקדם או מאוחר. מיילס פלאמלי. ברנדון ג'נינגס. שחקנים קשים, אמיצים, גברים, שאפילו שלא הצליחו במקומות אחרים לאחרונה, בניו יורק הם יפרחו.

אנטוני מייסון הזכיר לי את הקבוצה ההיא שהכשרון היחיד בה היה פט יואינג, והשאר חבורת קשוחים שעשו את המוות למייקל ג'ורדן, והגיעו עד החטאה איומה אחת של ג'ון סטארקס מלקחת אליפות עם השחקנים הפחות מוכשרים בתולדות הכדורסל.

זה מה שפיל ג'קסון חייב לעשות כי אין לו כסף לשום דבר אחר. הוא צריך בניקס חיות. ניו יורק תקבל אותם באהבה. הניקס ללא כל הכוכבים שהזכרתי יש בה התחלה של משהו כזה. חייבים להמשיך עם זה.

בעיר ניו יורק – במנהטן – אף אחד לא מחפש את ה-BEAUTIFUL BASKETBALL. ביוטיפול שישחקו בלוס אנג'לס ובברצלונה.

ישנה ההתחלה, והלוואי שישנו מישהו שם החושב כמוני. להביא אלינו את הלא רצויים והחלכאים (האם אני כותב מילה נכונה?) שמישהו עם הבנה מסגוגל להבין את ליבם ולבחור את הגברים שבגברים בחבורה.

ואם דרק פישר הוא לא המאמן להכניסם לטרוף, שיביאו מאמן אחר.